נפתחה לה הצ'אקרה

בשנת המצווה שלה, בין גיל 11 ל-12,

אחת המשימות של הבת שלי (מספר 4),

הייתה לנסוע לבד ברכבת, לדודה שלה שגרה בראשל"צ.

היא עשתה את זה עם המון חששות, ועמדה בזה בגבורה.

ואז... שום דבר. כמעט שנה שלמה שהיא לא נסעה לבד ברכבת שוב.

עד שהיה משהו שהיא ממש רצתה:

יריד ספרים בתל אביב, עם סופרת שהיא מעריצה.

ופתאום היא הסכימה לנסוע, לבד.

בתל אביב חיכה לה אבא שלה, וליווה אותה ליריד.

זהו זה, חשבתי לעצמי. ניצחנו את הפחד הזה.

אבל האמת שלקח עוד קצת זמן עד שפתאום,

בגיל 14, לפני שלושה חודשים,

בלי סיבה מסוימת שאני מצליחה להצביע עליה,

נפתחה לה הצ'אקרה.

היא פשוט נוסעת לכל מקום, לבד.

לתל אביב, לרמת גן, לחולון, ואפילו לשדה בוקר.

כולל החלפת אוטובוסים, בלי להתברבר ובלי לפחד.

נפגשת עם חברים, מבלה, עושה קניות, ובעיקר יוצאת מהבית...

וזה משפיע על הכל - איך היא מתנהלת, איך היא מחליטה, כמה היא בטוחה בעצמה.

אני חושבת שהמשימה ההיא ברכבת, לפני קצת יותר משנתיים, לא "עבדה" מיד.

היא פשוט חיכתה שם, בפנים,

עד שהרצון היה גדול מספיק כדי לגמד החששות.

אני סקרנית - איפה זה קורה גם אצלכם?

מה הפחד של הילד/ה שלך

שמחכה לרצון מספיק גדול שיגמד אותו?

להתראות בשמחות,

שבית

וצוות בשביל החוויה.

שבית - 054-9982258

משרד - 051-5154072

לאתר של בשביל החוויה