אם יהיה יותר טוב - נשתגע
- שבית ליפשיץ

- לפני 4 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
לפעמים משפט אחד מהילדות חוזר אלינו בדיוק כשאנחנו הכי צריכים אותו.
לאבא שלי, עליו השלום, היו כמה תשובות קבועות לשאלה:
"מה שלומך?"
"אל תשאל..."
"יותר טוב שלא תשאל..."
"במילה אחת? טוב, בשתי מילים? לא טוב..."
או, כששאלו אותו "מה נשמע?"
הוא היה עונה:
"תלוי איפה אתה שם את האוזן."
כבר היינו כל כך רגילים לתשובות האלה, שבקושי הקשבנו להן.
אבל הייתה תשובה אחת שנשמעה כמו עוד אחת מהבדיחות שלו,
ורק עכשיו אני באמת מבינה אותה.
"מה שלומך?"
אם יהיה יותר טוב – נשתגע.
לפני כמעט שבועיים שברתי את הקרסול.
שישה שבועות אסור לי לדרוך על הרגל.
הייתי צריכה למצוא מחליפות לכל האירועים הקרובים.
(וכן... גם לריטריט בבולגריה.)
לא נוח לי.
לפעמים עדיין כואב.
איבדתי בבת אחת את העצמאות שלי.
ואני גם לא ממש ישנה כמו שצריך.
ובכל זאת...
כששואלים אותי מה שלומי, אני עונה:
"מעולה."
"נפלא."
"אם יהיה יותר טוב – נשתגע."
זה תמיד מפתיע את מי ששואל.
כנראה מצפים שאקטר קצת. שאספר כמה קשה וכמה מבאס.
בהתחלה עניתי כך רק מתוך ההרגל שאבא שלי השאיר לי.
אבל לאט לאט הבנתי שמשהו במשפט הזה משנה גם אותי.
הוא מוציא אותי ממקום של קורבן.
הוא מזכיר לי להסתכל גם על מה שכן.
על המתנות שהמצב הזה הביא איתו, למרות שלא ביקשתי אותן.
פתאום יש לי חופש שלא היה לי שנים.
אני מגלה מחדש כמה בן הזוג שלי אוהב ותומך.
החברות שלי מוכיחות שהן רשת ביטחון מדהימה.
אמא שלי מפנקת אותי כמו שלא פינקה אותי עשרות שנים.
אני מגלה בעצמי כוחות, יצירתיות ותושייה שמפתיעים אפילו אותי.
ויש לי זמן לחלום, לחשוב, לתכנן את העתיד.
זמן שלא היה מתפנה בתוך המרוץ הרגיל של החיים.
הקרסול עדיין שבור.
אבל אני משתדלת לא לתת לו לשבור גם את מצב הרוח שלי.
אבא שלי כבר לא כאן כדי לענות במקומי,
אבל המשפט שלו ממשיך ללוות אותי,
וכנראה ילווה אותי עוד הרבה שנים.
אז אם במקרה תשאלו אותי מה שלומי...
התשובה נשארת אותה תשובה.
אם יהיה יותר טוב – נשתגע.
מאחלת לכולנו לראות גם את המתנות שמסתתרות
בתוך התקופות שפחות היינו בוחרים לעצמנו.
להתראות בשמחות,
שבית
וצוות בשביל החוויה.
שבית - 054-9982258
משרד - 051-5154072





תגובות