רעד לי הפופיק

בשבוע האחרון שמעתי את אותה שאלה שוב ושוב –

"מה איתך? חזרת לשגרה?"

אז הנה התשובה:

קמנו מהשבעה ביום שני, וברביעי כבר הייתי ביום גיבוש ל־100 איש מרפאל.

כן, בתוך כל הבלגן – נסיעה לרומניה, שבוע שבעה, ורשימת משתתפים שהגיעה רק ביום שני אחה"צ –

היה לי בדיוק יום אחד לארגן פעילות.

לחץ? ברור.

אבל הניסיון שלי – של כמעט 19 שנה – בא לידי ביטוי בדיוק ברגעים כאלה.

אני מכירה את עצמי, אני סומכת על הכלים שלי, ואני יודעת שאני מסוגלת.

אבל תכל'ס? לא נולדתי ככה.

המסוגלות הזו היא תוצאה של צעדים קטנים.

של ניסיון.

של הצלחות שהצטברו עם הזמן.

ביום הגיבוש הזה למשל,

תקתקתי פעילות עם 100 חידות מותאמות אישית, לכל משתתף -

והתגובות היו מעולות!

אבל אם תזרקו אותי עכשיו לסביבה חדשה לגמרי – גם לי ירעד הפופיק.

וזה בדיוק מה שקרה כשהתחלתי להתנדב במיון בהלל יפה.

אמנם אני יודעת לקחת מדדים ולהוציא דמים,

אבל אני לא מכירה את הציוד הספציפי,

את הנהלים הייחודיים למיון הזה,

את אנשי הצוות,

אז הביטחון העצמי שלי לא בשמים.

מה כן יש לי?

בטחון בדרך.

אני יודעת שככל שאתנדב יותר, אתנסה יותר, אפספס, אתבלבל, אבל גם אלמד –

ובתוך כמה חודשים ארגיש שם כמו דג במים.

אז מה המסר מהמייל הזה?

שביטחון עצמי לא נולד איתנו – הוא נבנה מתוך פעולה.

גם כשאנחנו יודעים לעשות משהו –

עדיין מותר לנו להרגיש חוסר ביטחון כשאנחנו בסביבה חדשה.

זה לא אומר שאנחנו לא טובים.

זה רק אומר שאנחנו בתהליך.

מה שבאמת חשוב זה לא כמה ביטחון יש לי עכשיו,

אלא כמה אני סומכת על הדרך.

אם אני ממשיכה לצעוד, גם כשמפחיד, גם כשלא בטוח – אני אתחזק.

אם אני נותנת לעצמי ליפול ולקום – אני אתבסס.

אם אני בוחרת שוב ושוב לפעול – הביטחון כבר יבוא.

אז בין אם אתם מתחילים פרויקט חדש,

יוצאים להרפתקה משפחתית,

או פשוט מנסים משהו בפעם הראשונה,

זכרו:

זה לא צריך להיות מושלם.

זה לא צריך להיות מהר,

צריך רק להמשיך ללכת.

ואני כאן, כמו תמיד – איתכם בדרך.

להתראות בשמחות,

שבית

וצוות בשביל החוויה.

שבית - 054-9982258

משרד - 051-5154072

לאתר של בשביל החוויה