פתחתי עכשיו את המייל כדי לכתוב לכם את הניוזלטר הזה וגיליתי שמלא זמן כבר לא שלחתי מסר.
אני מרגישה שהתקופה הזו סוערת בכל חזית אפשרית, והסערה לא פוסחת גם על הנפש שלי.
כשאני אומרת תקופה, אני מתכוונת לפסח עם כל הניקיונות, והסדרים, והמשפחתיות
(אירחנו את הסדר אצלנו השנה, ואני מאוד גאה על כך...).
אני מתכוונת לסוף החורף - תחילת האביב, עם מזג האויר הפסיכי הזה.
וכן, אני מתכוונת גם למה שקורה במדינה, ברמה הפוליטית וברמה החברתית.
כל זה כאמור משפיע גם עלי באופן אישי, וגם על העסק שלי. זה מעלה שאלות, תהיות, הרהורים, כמו בוץ שעולה לפני השטח כשמערבלים את המים.
לחלק מהשאלות יש לי תשובות ברורות ומיידיות, ולחלקן ממש לא. אז אני מניחה לשאלות להישאר תלויות באוויר, נותנת לדברים לשקוע, ומתפללת:
תֵּן בִּי אֶת הַשַּׁלְוָה – לְקַבֵּל אֶת הַדְּבָרִים שֶׁאֵין בִּיכָלְתִּי לְשַׁנּוֹתָם,
אֶת הָאֹמֶץ – לְשַׁנּוֹת אֵת אֲשֶׁר בִּיכָלְתִּי,
וְאֵת הַתְּבוּנָה – לְהַבְדִיל בֵּינֵיהֶם.
מאחלת לכם הרבה שלווה, אומץ ותבונה :-)