טוב, מזהירה מראש -
הפוסט הזה הולך להיות קצת כבד...
כבר לפני 12 שנים,
כשהדרכתי בפעם הראשונה "מסע גיבורות",
וסיפרתי על חנה סנש שעלתה לארץ מתוך ציונות,
כבר אז (ומאז...) הדגשתי כמה חשובה החקלאות לעצמאות שלנו כמדינה.
בגלל המצב הפוליטי שלנו, ובגלל המיקום הגיאוגרפי שלנו,
אנחנו פשוט לא יכולים להרשות לעצמנו להיות תלויים בייבוא מזון.
התנאי הקיומי הבסיסי של כל יצור חי - זה אוכל.
והתנאי הקיומי הבסיסי של כל יצור חי עצמאי - זו היכולת לדאוג לעצמו לאוכל.
ואם אנחנו לא יכולים להאכיל את עצמנו - אנחנו לא עצמאים!
בכל הדרכה כזו, כשאני אומרת שהחקלאות זה המקצוע הכי חשוב,
אני מקבלת תגובות מגחכות מהקהל.
אבל כמו שבתקופתה של חנה סנש הציונות באה לידי ביטוי בחקלאות,
גם כיום זה לא השתנה.
מה שהשתנה זה רק היחס שהחקלאים מקבלים.
ואם אני אוהבת את ישראל, (ואני כן...),
אז אני צריכה לדאוג לחקלאים שלה ששומרים על העצמאות של כולנו.
ולמה נזכרתי דווקא עכשיו להשתפך ככה?
כי אתמול עבר סרטון בווטסאפ שריגש אותי מאוד
ואני שמחה לשתף אותו איתך.
להתראות בשמחות,
שבית.