ואז היא התעצבנה

באחד הבקרים הקרים שהיו בחודש שעבר,

יצאתי עם בת ה-7 לכיוון תחנת ההסעה לביצפר.

באמצע הדרך היא שואלת אותי:

"הבאת לי את הסווטשרט שלי?"

עניתי בשלילה.

ואז היא התעצבנה:

"למה לא הבאתי לי, ועכשיו קר לי,

ודיברנו על זה שהסווטשרט נמצא ליד הדלת..."

הקשבתי לתלונות ועניתי:

"נכון, דיברנו על זה שהסווטשרט נמצא ליד הדלת,

לא דיברנו על זה שאני אביא אותו.

וכדאי שתדעי כבר מעכשיו וזה תקף לתמיד -

יש שני דברים שאני לא ארדוף אחריך איתם:

אוכל וסוודר.

אז אם את רעבה - תאכלי,

ואם קר לך - תתלבשי."

הנאום הזה הפסיק מיד את הויכוח ואת התלונות,

אולי בגלל שהיא ידעה שאני עומדת מאחורי המילים שלי.

אני באמת מאמינה שאם אני רוצה לגדל ילדים עצמאיים,

אני צריכה לשחרר להם את האחריות.

ואם היא שכחה להתלבש?

אז יהיה לה קצת קר,

ובפעם הבאה היא לא תשכח...

להתראות בשמחות,

שבית.