כשבת ה-13 אמרה מתישהו ביולי
שהיא רוצה לטוס להופעה של מלאני מרטינז,
זה עבר לידי ולא הקדשתי לזה יותר מדי מחשבה והתייחסות.
אבל כשהיא חזרה על זה שוב ושוב במשך חודשיים,
חיפשה באדיקות מי יוכל לטוס איתה,
וביררה איפה יש הופעות,
הבנתי שהיא כנראה באמת רוצה את זה.
האישור הסופי היה כשהצעתי לבוא איתה
בתנאי שהיא תשלם על החלק שלה בהרפתקה הזו.
היא לא הססה לרגע לבלות כמה ימים אינטנסיבים במחיצתי,
והסכימה גם לתנאי התשלום...
כך מצאתי את עצמי נגררת בעל כורחי להרפתקה,
שלגמרי מוציאה אותי מאזור הנוחות שלי.
אני לא אוהבת הופעות מחרישות אוזניים,
אני לא אוהבת להיות ליד אלפי אנשים בחלל סגור או פתוח,
מפחיד אותי ממש להתנהל לבד בחו"ל,
(למרות שכבר עשיתי את זה ואני יודעת שאני תמיד מסתדרת...).
אז בעוד יומיים אני טסה עם הבת שלי, רק היא ואני,
ואני הולכת לתת לה דוגמא אישית איך מתגברים על פחדים,
ואיך יוצאים מאזור הנוחות כדי לחוות חוויות חדשות,
ובתמורה אני מקבלת ממנה שיעור בהגשמת משאלות :)
להתראות אחרי ההרפתקה...
שבית.
Comments