את ההודעה הזו קיבלתי אתמול בערב מהבת שלי.
והאמת שמאוד שמחתי.
כי זה אומר שהיא מחכה למיילים שלי,
שהיא שמחה לקרוא את מה שאני כותבת,
ושהיא שמה לב כשאני לא כותבת בתדירות הרגילה.
אני מודה שהרשיתי לעצמי טיפה לשחרר,
בגלל שחשבתי שאף אחד לא ישים לב אם לא אכתוב שבוע אחד.
ואז בגלל הלו"ז הצפוף (תירוצים, תירוצים),
עבר עוד שבוע שגם בו לא כתבתי.
מדהים כמה קשה אנחנו עובדים כדי להטמיע הרגלים,
וכמה מהר אנחנו יכולים לנטוש אותם...
הגשם מביא איתו הרבה שפע והגשמה (טפו, טפו, טפו, חמסה, חמסה, חמסה...),
ובתוך כל העשיה והאירועים המשפחתיים,
צילמתי לכם סרטון כבר לפני שבוע וחצי.
בסרטון אני ממליצה על עוד משחק דרך,
אמנם פשוט, אך הצליח לסחוף את כל בני הבית.
זהירות! הוא ממכר...
להתראות בשמחות,
שבית.
Commentaires