זאת אני. שבית ב-ת. ככה, מיום שנולדתי, זאת המהות שלי. לפני שהקמתי את "בשביל החוויה", לפני שלמדתי אדריכלות, לפני שהתחלתי להדריך טיולים וסנפלינג, לפני שהפכתי לאשת איש ואפילו לפני שהפכתי לאמא (לארבעה, אבל מי סופר?). אני קודם כל שבית ב-ת'. ושלא תחשבו שזה כל כך פשוט. אין (כמעט) יום בו אני לא צריכה לענות על השאלה "אז מה זה שבית ב-ת?". רוב האנשים כותבים את השם שלי בשגיאת כתיב (לפחות אחת). עולים חדשים דווקא כותבים אותו נכון. יש פקידות, בד"כ במשרדים ממשלתיים, שאפילו מתקנות, על הטופס שאני מגישה להן, את השם ומחליפות את הת' ב-ט'. כאשר הורי בחרו לי את השם, הם כנראה ייעדו אותי לעסוק בחידות. לא סתם אני מתמחה בחידות ובכתבי חידה. הכל בשם. אז מה זה באמת שבית?
סיפור שהיה כך היה: בן דוד שלי היה נווט במלחמת יום כיפור. המטוס שלו התרסק. הטייס, שהצליח להציל את המטוס ולנחות בשלום בארץ, סיפר שהוא לא ראה את המצנח של הנווט. חיפשו, לא מצאו, לא הגיעו עליו שום ידיעות, אז היו בטוחים שהנווט נהרג ואף ישבו עליו שבעה. חצי שנה אח"כ, ביום בו נולדתי, הגיעה הרשימה של השבויים מסוריה. שמו של בן דודי היה ברשימה. הסתבר שהוא חי, התברר שהוא שבוי, וכבר דיברו על שיבתם של השבויים לארץ. ובאמת, חודש אחרי הוא שב. תוסיפו לזה שרשימת השבויים (ואני) הגיעה ביום שישי (ערב שבת) וקיבלתם את שמי - שבית - מלשוב מהשבי.
מקווה ששביתי את לבכם...:-) להתראות בשמחות, שבית.