ש פעילות היא תצא עם מישהו אחר, אבא, אמא, אח, אחות 1, אחות 2. חוץ מזה, היא התחילה לחשוב על משימות נוספות שהיא רוצה לעשות השנה, והכניסה אותן ללו"ז בלוח השנה.

יצא המקרה, באמת ללא תכנון מוקדם, שב9.5.23, התקיים מסע הגיבורות האחרון, יום אחרי יום ההולדת שלה... ובגלל שהחלטנו שלמסע הזה היא יוצאת עם אמא, אז מחוסר ברירה היא יצאה איתי, כשאני גם בתפקיד המדריכה וגם בתפקיד האמא.

 

זה לא היה מצב אידיאלי, וכמו שהיא סיכמה:

"היה ממש כיף, אבל היה עדיף שאמא לא הייתה גם המדריכה". דומה לי?

 

המסע הזה היה מאוד מרגש עבורי, גם בגלל שזה היה מסע הגיבורות האחרון, גם בגלל שזכיתי להיות בו עם הבת שלי, וגם בגלל שזו הייתה סגירת מעגל –

במסע הראשון השתתפה הבת הגדולה שלי, ובמסע האחרון השתתפה הבת הקטנה.

אני כבר סקרנית לראות איך תימשך השנה :-)

"אני לא רוצה לחתור בסאפ".

קצת רקע:

הוא הבכור, גדול ממנה ב-10 שנים. כרגע הוא בצבא, כך שבשלוש השנים האחרונות הוא כבר כמעט לא נמצא בבית. אין ביניהם יותר מידי אינטראקציה או שפה משותפת.

הייתי מאוד סקרנית לראות איך הם פועלים כזוג. בפועל – הם עשו הכל!!! אפילו חתרו בסאפ עד קו הסיום. הם פעלו מעולה ביחד כזוג, השתלבו מצויין בקבוצה, והיו תוספת משובחת בסדנה.

איזה כיף שיש אח גדול שאפשר לסמוך עליו. מבחינתי הם היו כמו עוד זוג משתתפים. לא  דרשו ממני תשומת לב מיוחדת, ופעלו לגמרי כיחידה עצמאית.

באחת המשימות נתתי להם רמז, אז הבת שלי שאלה אותי אם זה רמז שאני נותנת לכולם, או רק להם כי הם הילדים שלי... הרגעתי אותה שלכולם :-)

כל פעם שהסתכלתי עליהם במהלך הסדנה התמלאתי גאווה עצומה. ואני בטוחה שהסופ"ש הזה תרם רבות לחיזוק הקשר ביניהם.

מס' 4 כבר מתכננת ומתרגשת לקראת המשימה הבאה שלה.

​

המשך יבוא ביולי...

לחשוב על תפריט (שלוקח בחשבון גם את הצמחונית וגם את הטבעוני)

לחפש מתכונים ולראות מה המצרכים

לחשב עלויות משוערות לפני הקניות

והכי חשוב והכי מסובך – למצוא תאריך בו כולם נמצאים בבית

היא ניגשה במרץ ובהתלהבות לתכנון הארוחה. מצאה מתכונים. ניגשה לאתר של רמי לוי ועשתה חישוב עלויות. וידאה שהיא באמת נשארת במסגרת התקציב. ואז הגיעה העצירה...

איך אפשר למצוא תאריך, כשאף אחד מהאחים לא מתחייב על הזמן שהוא יהיה בבית?

לקח קצת זמן, בעיקר בגלל שעם האחות החיילת אין קשר במהלך השבוע. ובסוף הוחלט על תאריך קרוב ממה שהיא ציפתה. היא לא נבהלה, שינסה מותניים, תיכננה זמנים, והצליחה להכין ארוחה לתפארת:

המבורגרים מעולים לאוכלי הבשר,

(עם חסה, עגבניה, מלפפון חמוץ, בצל מטוגן)

קציצות עדשים לטבעוני ולצמחונית (זו המנה היחידה שהיא קנתה מוכנה ורק חיממה),

צ'יפס משובח,

פירה לאחות הצמחונית,

פירה לאח הטבעוני,

גלידת וניל עם פצפוצי שוקולד,

סורבה תותים טבעוני.

 

היא מכינה את הצ'יפס הכי טעים! ליקקנו את האצבעות והצטערנו שאין לנו יותר מקום בבטן... אפילו סבא וסבתא זכו לטעום!
 

מצרפת להנאתכם מתכון לגלידה (המתכון של אסתר כנען):

(וכן, מס' 4 הכינה לבד כולל הפרדת הביצים)

5 ביצים - להפריד

ביצים - להפריד

חלבונים - להקציף עם 3/4 כוס סוכר וקורט מלח

חלמונים - להקציף בנפרד עם 2 כפות סוכר1

ללמזג אחד לשני בתנועות עטיפה לקבלת קציפה קרמית

שמנת מתוקה - להקציף עם 5 כפות סוכר ולהוסיף לקציפת הביצים

לחלק ל- 3

כל חלק יקבל טעם מסויים.

 

הטעמים לבחירה:

מוקה - להוסיף 2 כפות נס קפה

וניל - להוסיף 3 שקיות סוכר וניל

תות שדה - להוסיף כוס תות שדה מעוך

פצפוצי שוקולד - 200 גר' שוקולד חלב מגורד

לימון - לגרד קליפה מחצי לימון די גדול + המיץ

רום וצימוקים - 2 כפות תמצית רום + צימוקים

קינמון - כף קינמון

אפשרויות נוספות - פקאן סיני, אגוסים, פיסטוק, שימורי אוכמניות / תפוחים וכו', כמיטב הדמיון והיצירתיות...

​

המשך יבוא באוגוסט...

אז החלפנו משימה...

היא בחרה לבלות כמה ימים אצל סבא וסבתא בחולון, והמשימה הייתה ללמוד משהו מסבתא.

במהלך השהייה שלה שם, קיבלתי כמה תמונות שלה בעשיה. היא יצרה עם סבתא ועזרה לה להכין עזרי הדרכה להתנדבות בגן, ולמדה איך להכין מקלות גבינה (במשפחה מכנים את זה "בייגלה").

 

הבעיה עם מקלות הגבינה, שברגע שהתחלת לאכול, זה בלתי אפשרי להפסיק...

אז היא הכינה עם סבתא, והביאה לנו קופסא גדולה שחוסלה תוך דקות.

מצרפת כאן מתכון להנאתכם.

​

מקלות הגבינה של סבתא אילנה :

4 כוסות קמח

200 גרם חמאה

250 גרם גבינה לבנה 5%

100 גרם גבינה צהובה עמק מגוררת דק

1 כפית מלח

1 חלמון למריחה

שומשום לפיזור על החלמון

​

מעבדים לבצק אחיד ומחלקים ל 3.

מרדדים על נייר אפיה,

מורחים חלמון ומפזרים מעל שומשום,

חותכים לרצועות ומסלסלים.

אופים בחום בינוני 30-40 דק' עד שמתקבל גוון חום בהיר.

​

תיהנו!

בספטמבר המשימה של מס' 4 הייתה לצום ביום כיפור. זו השנה הראשונה בה היא צמה. כן, הייתה לה הקלה שמותר לה לשתות. זו לא הייתה משימה פשוטה. בערב היו קצת קיטורים והיא אפילו ביקשה להחליף משימה. אמרתי לה שאני מאמינה בה ואני בטוחה שהיא יכולה לעמוד במשימה, ושאלתי אותה אם היא ככה מוותרת לעצמה כל כך בקלות?

מס' 4 חשבה על זה והחליטה להמשיך. 

בסוף הצום, היא שיתפה שכשהיה לה קשה, היא שתתה מים והריחה פתיבר :-). זה מה שעזר לה להתגבר. היא גם אמרה שהכי קשה היה לה בערב, וברגע שהיא עברה את הקושי הזה, שאר הצום עבר לה כבר הרבה יותר בקלות.

תכננתי לכתוב לכם את זה והתמהמתי, ואז השמיים נפלו ב-7 באוקטובר, והכל נדחק לשוליים של התודעה.

המשימה של אוקטובר הייתה לצאת עם אבא שלה למסע "בשביל הבגרות".

והמשימה של נובמבר הייתה לצאת עם אחותה (מס' 2) לסדנת "מתחברות בלב מדבר".

שתי המשימות האלה נדחו מן הסתם, ולאף אחד מאיתנו לא היה ראש להתעסק עם משימות חדשות.

כך או כך, אין ספק שהתקופה הזו ביגרה אותה ואת כל ילדי ישראל...

 

בדצמבר היא השתתפה בסדנת "בשביל הקשר" עם אחותה (מס' 3). זה היה מדהים לראות את שיתוף הפעולה ביניהן, ובאיזו קלות הן מתקשרות ועובדות בצוות. שתיהן יצאו מהסדנה והודו שהיה להן ממש כיף לעבוד ביחד. אח"כ בבית ראיתי איך זה פתח להן פתח לעוד חוויות משותפות.

 

עוד 4 חודשים נותרו עד לבת מצווה שלה, אבל כבר עכשיו ממש רואים עליה את קפיצת הגדילה בעצמאות ובלקיחת אחריות.

היא מכינה יותר ארוחות לעצמה ולנו,

היא עושה בייביסיטר על בסיס יומי ומרוויחה כסף,

היא מחליפה את אחיה (מס' 1), שעזב את הבית כדי לעבוד בחקלאות,

במטלות הבית שהיו באחריותו.

ועוד...

תענוג!

​

היי
זו אילת, הבת (מס' 2) של שבית, והאחות הגדולה של בת המצווה (מס' 4).

בתחילת ינואר לקחתי את אחותי לסרט ואחרי הסרט הלכנו לאכול במקדונלדס.

לאורך הארוחה, היו חסרים כל מיני דברים (כמו קטשופ) שאחותי התביישה לבקש מהמוכרת, אז אני עשיתי את זה בשבילה.

האמת, גם אני בגילה התביישתי לדבר עם מלצרים ומוכרים, אז הבנתי אותה,

אבל זה חרה לי שהיא לא מסכימה לנסות להתגבר על הביישנות הזו. כי רק אם את עובדת על הביישנות, את מצליחה להתגבר עליה.

כשהיא סיימה לאכול ואני עוד לא, רציתי לקדם את הנסיעה הביתה,

אז ביקשתי ממנה שתלך לבקש מהמוכרת את הגלידה ששמרנו לסוף הארוחה.

אחותי לא הסכימה ואני התעקשתי. היה לי חשוב שהיא תצא מאזור הנוחות שלה.

אמרתי לה שזו משימת בת מצווה, ושאם היא רוצה את הגלידה, היא צריכה לעשות את זה בעצמה.

כנראה שהנחישות שלי הייתה מאוד ברורה, כי היא הלכה להזמין את הגלידה.

לקח לה הרבה זמן כי המוכרת לא התייחסה אליה. ראיתי את זה מרחוק ובכוונה לא הלכתי לעזור לה, נתתי לה להשתפשף.

בסוף היא הצליחה לעמוד במשימה, והוכיחה לעצמה שהיא מסוגלת להשיג את מה שהיא רוצה, למרות הביישנות שלה.

​

כאן שוב שבית.

מה אני לוקחת מהסיפור הזה?

​

1. איזה כיף שאני לא חייבת להיות המנוע היחיד בשנת המצוות :-)

2. החיים לפעמים משבשים לנו תוכניות, אבל הם גם יוצרים לנו הזדמנויות.

3. איֶלֶת זיהתה את ההזדמנות להעצים את אחותה ומיד תפסה אותה.

4. משימות שנת המצוות לא חייבות להיות גרנדיוזיות, לעלות הרבה כסף, או להמשך הרבה זמן. לפעמים משהו שנראה קטן ופשוט יכול לעשות אפקט גדול.

5. אני אמא גאה בשתי הבנות שלה: גם במאתגרת שלא ויתרה לאחותה וגם במאותגרת שיצאה מאזור הנוחות ועמדה במשימה.

6. ​

להתראות בפרק הבא...