ביום חמישי האחרון חגגנו בת מצווה לשירה עם חברותיה לכיתה. הקונספט היה ברכת הנשים. הבנות אותגרו בכל מיני משימות, כל משימה ייצגה תכונה וכל תכונה ייצגה אשת מופת מההיסטוריה היהודית והישראלית.
אחת המשימות הביאה לנו את ערך הנתינה. אחרי משימה כייפית במיוחד, דיברנו על חשיבות הנתינה גם לסביבה וגם לעצמנו.
הגיבורה שדיברנו עליה בהקשר הזה הייתה... (מנחשים?) הנרייטה סאלד שכל העשייה שלה נבעה מהרצון לתרום ולהעניק.
כבר כנערה אמריקאית, הנרייטה התנדבה לעזור לעולים החדשים מברית המועצות בלימוד השפה האנגלית ובכך עזרה להם להשתלב מהר יותר בחברה.
בשנות העשרים לחייה, אחרי ביקור בישראל, היא הקימה את ארגון הדסה, ששם לו למטרה לשפר את התנאים הבריאותיים בארץ. בזכות הארגון הזה (שהוקם בפורים ונקרא ע"ש אסתר המלכה), הוקמו מרכזים רפואיים, בתי חולים, טיפות חלב, בתי ספר לסיעוד ועוד... עד היום הארגון הזה פעיל ותורם רבות.
בגיל 73 היא מונתה לעמוד בראש ארגון עליית הנוער. למרות שלא היו לה ילדים משלה, היא ראתה בכל הילדים שעלו במסגרת הארגון, את ילדיה הכירה אותם אישית ודאגה לרווחתו של כל אחד ואחד מהם. כל הילדים והנערים שעלו במסגרת עליית הנוער, ראו בה אם ופנו אליה בכל בעיה שהייתה להם.
עוד בחייה נקרא קיבוץ כפר סאלד על שמה! היא זכתה לכינוי אם עליית הנוער, ויום האם (ההיסטורי, שהיום נקרא יום המשפחה) נקבע בתאריך פטירתה.
ולמה אני מספרת לכם את כל זה? בעוד שלושה ימים חל יום המשפחה. בעיני, אם היום הזה נקבע לזכר הנרייטה סאלד, צריך לקרוא לו יום הנתינה.
נתינה שלמה, מתוך רצון להעניק ללא מחשבה על קבלת תמורה. כמו שאמא מעניקה לילדיה. אני מזמינה אתכם לחשוב איך אתם יכולים לתרום ולהעניק, ביום הזה בפרט ובכל השנה בכלל, לא רק לביתכם, אלא תרומה לקהילה הקרובה או הרחבה, כי כל ישראל אחים וכולנו משפחה.