דניאלה לונדון דקל תיארה פעם באחד הטורים הנהדרים שלה, איך הילד שלה חזר בסוף כתה י"ב להיות מתוק וחמוד כמו שהיה לפני גיל ההתבגרות. מהתיאור שלה היה נדמה שמפלצת בלעה את הילד בן ה -11 ופלטה אותו מתוכה בגיל 18. אז, לגבי המפלצת – אני לא יודעת אבל לגבי ההבדל בין ילדים לבוגרים, ללא ספק מדובר בתהליך שמשנה את כל המערכות בצורה כל כך קיצונית שקל מאוד לשכוח שמדובר באותם הילדים עצמם. השינויים הבולטים ביותר לעין הם כמובן השינויים הגופניים יחד עם זאת ישנם שינויים משמעותיים בהתפתחות ההמשגה, בתפיסות העולם, ביחסים חברתיים, בתחושת העצמאות ועוד ועוד (ועוד). השינויים הללו משפיעים בצורה ברורה על האופן בו מתנהלת המשפחה. אם השינויים הם לטובה – הרווחתם.
אם אתם נתקלים בקשיים סביב גיל ההתבגרות, כדאי לנסות לבדוק מה ניתן לעשות כדי להוביל לשינוי. בחינוך תמיד קשה מאוד לדבר על "זבנג וגמרנו", אם אתם מעוניינים לשנות את מערכת היחסים עם המתבגרים ואת האווירה בבית, כדאי לעשות תהליך ולקחת בחשבון שתזדקקו לזמן.
סדנה לשיפור התקשורת, יכולה להיות צעד ראשון נהדר.
עוד לפני הסדנה, ישנן שלוש נקודות שאם תיקחו אותן בחשבון – תוכלו להתחיל את תהליך השינוי.
אין ואקום. כל מקום ריק – מתמלא. המשמעות של הרעיון הזה בגיל ההתבגרות גדולה ומקיפה הרבה תחומים. התחום המרכזי הוא המיניות. כל ידע אודות מיניות ומערכות יחסים שהילדים לא יקבלו מכם, הם ישלימו ממקומות אחרים. עכשיו, שאלו את עצמכם: האם אתם רוצים שהילד או הילדה שלכם יקבלו השכלה מינית מבן השכנים או מפורנו? האם אתם רוצים שהמודל שלהם למערכות יחסים ייגזר מתכניות ראליטי או ממדורי הרכילות? הם חייבים ללמוד איפשהו לכן, אם אתם רוצים להשפיע על הידע שלהם בתחומים הללו, אתם חייבים להתגבר על המבוכה ו – לדבר איתם. אל תחששו להיות חופרים, הרבה פחות גרוע להיות הורה חופר מאשר לדעת שהשאיפה של הבן שלכם היא לחקות כוכב פורנו ודימוי הגוף של הבת שלכם נגזר מכוכבות באותם הסרטים.
כבו את השופט האוטומטי. אנחנו חיים בחברה שממהרת לקטלג דברים לפי "טוב ורע" "ראוי ולא ראוי". הילדים שלנו נמדדים ונשפטים כל היום ביחס לבני גילם בציונים, בהתנהגות, במקובלות. אין להם צורך בשופטים נוספים בבית. אם אתם רוצים לפתח תקשורת בריאה וטובה עם הילדים, תתאמנו להיות בעיקר קשובים ורק מדי פעם לשדר. תפסיקו להסביר להם כל היום, כמה הם לא בסדר ומה עליהם לשפר. מצב השינוי התמידי שלהם גם ככה גורם להם להרגיש חוסר בטחון מול העולם, אין להם צורך בדיכוי נוסף של הביטחון. כשהם מספרים לכם משהו, הקשיבו. שאלו שאלות פתוחות כמו, איך הרגשתם? מה חשבתם לעשות? אל תמהרו להשיא עצות. ברור שהכוונות שלכם טובות אבל, עבר זמן מאז שהייתם בגיל ההתבגרות יש סיכוי גדול שאתם לא מצליחים לרדת לשורש הבעיות וחבל שתקפצו לתת עצות בכלים שמתאימים לדור שלכם. מלבד זאת, אתם רוצים לתת להם כלים לקבל החלטות לבד אז, רק הקשיבו וכוונו בשאלות, תנו להם לעשות בעצמם את תהליך הסקת המסקנות. אתם רק מלווים ותומכים מהצד.
אתם המבוגרים האחראים, אתם המבוגרים האחראים, אתם המבוגרים האחרים. זה לא סתם מודגש. קרוב למאה אחוז מהאחריות של הקשר שלכם עם הילדים שלכם, נמצא אצלכם. האופן בו בניתם את הקשר החל מהיום בו נולדו, מתבטא גם בגיל ההתבגרות. זו לא באמת מפצלת שבלעה את הילד או הילדה שלכם וחירבה את מערכת היחסים איתו. לדרך ההתנהלות בבית יש השפעה מכרעת על זה. משמח לדעת שאפשר לבכות על חלב שנשפך ויותר מכך, אפשר לתקן. קחו אחריות על מערכת היחסים, בדקו על בסיס יומיומי איפה אתם יכולים לשפר את האווירה בבית והתחילו לשנות. אם תהיו יסודיים ועקביים – תראו תוצאות.
כתבה: רינת לפידות, מדריכת הורים, מגשרת משפחתית ואמא לשלושה