תקציר הפרקים הקודמים:
הבת הרביעית שלי חגגה 11 במאי,
והחלה את משימות שנת המצוות שלה.
בכל חודש משימה אחרת.
את הפרק הפעם לא אני כתבתי...
היי
זו אילת, הבת (מס' 2) של שבית, והאחות הגדולה של בת המצווה (מס' 4).
בתחילת ינואר לקחתי את אחותי לסרט ואחרי הסרט הלכנו לאכול במקדונלדס.
לאורך הארוחה, היו חסרים כל מיני דברים (כמו קטשופ) שאחותי התביישה לבקש מהמוכרת, אז אני עשיתי את זה בשבילה.
האמת, גם אני בגילה התביישתי לדבר עם מלצרים ומוכרים, אז הבנתי אותה,
אבל זה חרה לי שהיא לא מסכימה לנסות להתגבר על הביישנות הזו. כי רק אם את עובדת על הביישנות, את מצליחה להתגבר עליה.
כשהיא סיימה לאכול ואני עוד לא, רציתי לקדם את הנסיעה הביתה,
אז ביקשתי ממנה שתלך לבקש מהמוכרת את הגלידה ששמרנו לסוף הארוחה.
אחותי לא הסכימה ואני התעקשתי. היה לי חשוב שהיא תצא מאזור הנוחות שלה.
אמרתי לה שזו משימת בת מצווה, ושאם היא רוצה את הגלידה, היא צריכה לעשות את זה בעצמה.
כנראה שהנחישות שלי הייתה מאוד ברורה, כי היא הלכה להזמין את הגלידה.
לקח לה הרבה זמן כי המוכרת לא התייחסה אליה. ראיתי את זה מרחוק ובכוונה לא הלכתי לעזור לה, נתתי לה להשתפשף.
בסוף היא הצליחה לעמוד במשימה, והוכיחה לעצמה שהיא מסוגלת להשיג את מה שהיא רוצה, למרות הביישנות שלה.
כאן שוב שבית.
מה אני לוקחת מהסיפור הזה?
1. איזה כיף שאני לא חייבת להיות המנוע היחיד בשנת המצוות :-)
2. החיים לפעמים משבשים לנו תוכניות, אבל הם גם יוצרים לנו הזדמנויות.
3. איֶלֶת זיהתה את ההזדמנות להעצים את אחותה ומיד תפסה אותה.
4. משימות שנת המצוות לא חייבות להיות גרנדיוזיות, לעלות הרבה כסף, או להמשך הרבה זמן. לפעמים משהו שנראה קטן ופשוט יכול לעשות אפקט גדול.
5. אני אמא גאה בשתי הבנות שלה: גם במאתגרת שלא ויתרה לאחותה וגם במאותגרת שיצאה מאזור הנוחות ועמדה במשימה.
להתראות בפרק הבא...
Comments