לטיול הזה הגעתי כאורחת

בשבוע שעבר יצאתי לטיול של 4 ימים במדבר. זה היה טיול נודד מהאזור של בורות לוץ עד הר כרכום.

כל לילה ישנו בחניון אחר, כמובן באוהלים ובשקי שינה.

לטיול הזה הגעתי כאורחת, לא ארגנתי כלום, לא הייתי אחראית על כלום, תענוג!

בתחילת הטיול כיביתי את הטלפון (במילא לא הייתה קליטה), הדלקתי אותו רק פעמיים במהלך הטיול, כשהיינו על הר גבוה, כל פעם ל5-10 דק', רק כדי לבדוק אם יש ווטסאפים דחופים, (גיליתי שהשתתפתי ללא ידיעתי במתיחת 1 באפריל - ולא, אני לא בהריון...). לא דיברתי עם אף אחד בטלפון, לא עניתי על מיילים, פשוט התנתקתי.

במהלך הטיול היו לי הרבה רגעי שקט עם עצמי, זה משהו שמאוד קשה להשיג במהלך היום-יום הרגיל. השקט הזה, בשילוב עם הנופים המדהימים, הפכו את כל החוויה למשהו מאוד עוצמתי.

לא אשקר, לא היה קל... הגוף שלי כאב בכל מיני מקומות שלא ידעתי שבכלל קיימים, היו שתי אצבעות ברגליים שבשמחה הייתי נפרדת מהן, הקרסול ששברתי לפני שנה - צעק הצילו... היו רגעים של משבי רוח חזקים במיוחד, היו שעות של קור מקפיא, היו זמנים של שמש קופחת, היה יום של חום בלתי נסבל, היו עליות תלולות, היו ירידות מייגעות, היו לילות של שינה טרופה, אפילו היה לילה שהפרצוף שלי התנפח, כי מסתבר שאני אלרגית למשהו לא ידוע...

ועם כל זה התמודדתי ביני לבין עצמי. עודדתי את עצמי, צחקתי על עצמי, ובעיקר הייתי גאה בעצמי.

הבנתי שאם אני מחליטה לטפס על ההר, שום דבר לא יכול לעצור אותי, לא הרוח, לא השמש, לא החום, לא הקור, לא הכאבים, ולא חוסר הנוחות.

אני יכולה לעשות כל מה שאני רוצה!!!

להתראות במסעות מעצימים,

שבית